רפואת הצמחים הסינית משמשת את הסינים ועמי המזרח הרחוק במשך אלפי שנים. ההרבולוגיה הסינית היא שם מטעה כי בין אלפי החומרים שמשתמשים בהם ברפואה יש מינרלים ואף חלקי בעלי חיים (שחלקם אסורים בארץ). כל חלק שבשימוש נבדק במשך מאות ניסויים קליניים שנערכו בעת הקדומה, ואף היום ישנם המון ניסויים שמתאמים בין צמחים סינים ותרופות מערביות לבדיקת שילובים, תופעות לוואי ושימושים תומכים. כבר לפני אלפי שנים הסינים גילו איזה צמחים מזיקים לגוף, איזה צמחים רעילים ואסורים לשימוש ואפילו מינונים שצריכים להשתמש בכל צמח.

 

סקירה היסטורית

ההרבליסט המתועד הראשון היה שן-נונג בן צאו ג'ינג (神农本草经) שחי ב-2,800 לפני הספירה. הספר של שנונג נחשב הספר העתיק ביותר על צמחי המרפא הסינים שמסווג 365 מינים של שורשים, יערות, פרוות, חיות ואבנים לקטגוריות.

הספר החשוב שנכתב אחריו הוא "Shanghan Lun" שנכתב על ידי Zhang Zhongjing, בסוף שושלת האן, ב-200 לפני הספירה ומכיל 113 מרשמים של צמחי מרפא שמחולקים לפי ששת השכבות, תיאוריה ברפואה הסינית. נוסח זה היה גם הטקסט הרפואי הסיני המוקדם ביותר שמחלק סימפטומים לדפוסים קליניים שימושיים. לאחר שעבר שינויים רבים על פני זמן, הוא מתגלגל כעת כשני ספרים נפרדים: Shanghan Lun ו-Jin Gui Yao Lue, שנערכו בנפרד במאה ה-11, תחת שושלת סונג.

היה שינוי בדגש הטיפולי בחלוקת הצמחים בפורמולה, בקטע מה-NEIJING SUWEN, פרק 74, 王冰 Wáng Bīng כתב:

"שליט המחלה נקרא ריבון, העוזר לריבון נקרא השר, המציית לשר נקרא השליח (עוזר)".

ומשם אנו למדים על מבנה הפורמולה עד ימינו שמחולק לצמח ראשי שהוא הריבון, אחריו השרים ולבסוף העוזרים.

ב-1,200 לפני הספירה, Zhang Zihe הקים אסכולת חדשה שקראה להוציא את הפתוגנים מהגוף, והתעסקה בעיקר בהורדת עודף פנימי וחיצוני.

ספר חשוב נוסף הוא Bencao Gangmu: 本草綱目 שנערך במהלך שושלת מינג על ידי Li Shizhen, ומשמש עדיין היום במטריה מדיקה.

השימוש של צמחי מרפא סיניים היה פופולרי במהלך ימי הביניים במערב אסיה ומדינות האיסלאם. הם נסחרו בדרך המשי ממזרח למערב. קינמון, זנגביל ואגוז מוסקט מוזכרים כעשבי תיבול סיניים על ידי רופאים אסלאמיים מימי הביניים.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

צורות הכנה של צמחי מרפא
1. מִרתָח 

הכנת הצמחים היבשים בצורה מסורתית בתוך מים חמים.

2. קפסולות

קפסולה מכילה את הצמחים אשר נרשמו למטופל, היא יכולה להכיל מרשמי פורמולות פנטנט קלאסים (中成药, zhōngchéng yào) או מרשם צמחים אישי.

4. מיצוי או טינקטורה

צורת לקיחה נוספת היא מיצוי צמחים בנוזל. צורת לקיחת זו מתאימה לילדים או לאנשים שיותר קל להם לקחת את הצמחים בנוזל. בצורה זו אפשר לתת גם פורמולת פטנט קלאסית וגם מרשם אישי.

 

רפואת הצמחים מקטלגת כל צמח לפי הטמפרטורה שהוא יוצר בגוף, לפי הטעם שלו, לפי המרידיאנים שהוא משפיע עליהם ולפי הקטגוריות שהוא נמצא בהן. חלק מהקטגוריות הן:

ארומטיים מתמירי לחות, ארומטיים פותחי פתחים, חומרים לשימוש חיצוני, מגרשי ליחה חמה, מגרשי ליחה קרה, מגרשי פרזיטים, מגרשי רוח לחות, מווסתי דם ועוצרי דימום, מווסתי זרימת אנרגיה, מורידי הצטברויות מזון, מורידי חום ומיבשי לחות, מזיני לב, מחזקי אנרגיה, מחזקי דם, מחזקי יאנג, מחזקי יין, מחממי פנים ומגרשי קור, מטהרי חום ורעילות, מטהרי חום קייץ, מכווצים, מלחלחי מעיים, ממריצי דם, מנקזי לחות, מנקזי נוזלים בעוצמה מטה, מנקזי צואה מטה, מקלי שיעול וצפצופים, מקררי דם, מקררי חום ואש, מרגיעי נפש, משחררי חיצון חמימים, משחררי חיצון קרירים, משקיטי רוח ועוצרי עוויתות ורעידות

​

בסין יש מעל ל-13,000 חומרים המשמשים ליצירת מרקחות טבעיות ברפואה הסינית.
ברפואה הסינית נאספו מעל ל-100,000 מרשמים למצבים וסוגי מחלות שונים.

 

כמה צמחים נפוצים שהם בשימוש אלפי שנים:
1. פרחים של חרצית (Ju Hua) משמשים לטיפול בכאבי ראש, חום, סחרחורות ועיניים יבשות. 

2. צמח הלָכִיד ממשפחת החמניות (Cang er zi) הוא אחד הצמחים החשובים ביותר ברפואת הצמחים, והוא בדרך כלל מטפל בגודש בסינוסים, חסימות באף ונזלת כרונית, אלרגיות ועוד. הצמח הוא מעט רעיל לכן השימוש בו הוא לבעלי מקצוע בלבד.

3. ג'ינג'ר: שורש זנגביל, בשימוש בסין במשך יותר מ -2,000 שנה לטיפול בבעיות בעיכול, כאבי בטן, שלשולים ובחילות. כמו כן הוא משמש ברפואה הסינית לטיפול בדלקת פרקים, כאבי בטן, שלשול, מחלות לב, ההצטננות, תסמינים דמויי שפעת, כאבי ראש, כאבי מחזור.
היום, אנשי מקצוע בתחום הבריאות ברחבי העולם ממליצים על ג'ינג'ר למנוע בחילה והקאות הקשורות בנסיעות, הריון, וכימותרפיה.
כמו כן הוא משמש כתוספת לטיפול בדלקת פרקים, ואף לעזור למנוע מחלות לב וסרטן.

4. ג'ינקו: זרעי גינקו בילובה משתמשים לטיפול באסטמה. השימוש בצמח ידוע לאדם במשך כמעט 5,000 שנים.

5. ג'ינסנג: שורש ג'ינסנג הוא הצמח ברפואה הסינית המסורתית הנמכר ביותר. השם "ג'ינסנג" מתייחס לשני סוגים: הסוג האמריקאי והסוג הקוריאני. ג'ינסנג סיבירי הוא סוג אחר של הצמח. ברפואה הסינית מסורתית, ג'ינסנג בשילוב עם צמחי מרפא אחרים היה בשימוש לאריכות ימים. הצמח גורם לשיפור המערכת החיסונית. מספר מחקרים קליניים מצאו כי ג'ינסנג מגדיל את מספר תאי מערכת החיסון בדם.
*ג'ינסנג מכיל ממריצים לכן הוא עשוי לייצר תופעת לוואי של לחץ דם.

6. גוג'י ברי:  לצמח יש השפעות ביולוגיות נרחבות ויתרונות בריאותיים.
מחקרים שפורסמו דיווחו על תועלות רפואיות בעיקר בשל תכונות הנוגדות חמצון שלו, ולכן הוא מטפל במחלות לב וכלי דם דלקתיות, או מחלות כתוצאה מהזדקנות: ניוון מקולרי וגלאוקומה. 
הצמח נחשב בעל תכונות אנטי סרטניות. עלי האטד יכולים לשמש להכנת תה, יחד עם קליפת השורש (המכונה dìgǔpí; 地 骨 皮 בסינית) ברפואה הסינית המסורתית. לשורש האטד יש פעילות מעכבת נגד חיידקים פתוגניים ופטריות.

 

​​​

​

​

​

​

​

​

 
התכנים המופעים באתר אינם מהווים תחליף לייעוץ רפואי ו/או מקצועי וכל מטרתם לספק מידע ובשום מקרה אינם בגדר המלצה או עצה רפואית ו/או חוות דעת רפואית מקצועית. התכנים המופעים באתר נועדו להרחבת הידע האישי של המשתמשים ואין לראות בהם תחליף להתייעצות עם רופא מומחה. בכל מקרה יש לפנות לקבלת חוות דעת של רופא מוסמך לפני קבלת טיפול ו/או שימוש בתכשיר רפואי כלשהו.